ראש טמון בחול בת-יענה-סטייל.
כך מרביתנו מנהלים את חיינו בכל הקשור לצרכנות של ביגוד והנעלה.
כי עם שלל מורכבויות החיים למי יש בכלל זמן לחשוב על הסביבה?? ובכן כדאי לנו, ולעתיד צאצאנו, שנתחיל לתרגל את שריר המודעות לסובב אותנו.
זה לא בהכרח מצריך מאמץ גדול במיוחד, לחנך את עצמנו בנושא זו כבר התחלה טובה.
העובדות המזהמות
תעשיית האופנה היא הגורם השני בחשיבותו בזיהום סביבתי. היא האחראית על כ 10% מפליטת הפחמן העולמית, ונחשבת לאחת התעשיות הנצלניות ביותר. התעשייה מייצרת מעל 100 מיליארד בגדים מדי שנה - כך מתהווים להם עודפי ייצור בהיקפי ענק, וענקיות האופנה מעדיפות "להשמיד" את המוצרים (קרי לשרוף!), כי זה פשוט וזול יותר מאשר למצוא להם שימושים חדשים.
מדוע חברות ובתי אופנה גדולים לא תורמים את המוצרים? ובכן התשובה הפשוטה היא - מיתוג.
אין להם רצון שבגדים ומוצרים שלהם יגיעו להמונים ויוזילו את ערך המותג, לכן הם מעדיפים להשמיד, חרף הפצרותיהם של ארגונים רבים. בתעשיית ייצור הבגדים, החלקים שדורשים הון אנושי -קרי: ידע, כישורים וניסיון - נשארים במדינות המערביות. בעוד החלקים שדורשים פחות הון אנושי מועברים למדינות עניות, שם האוכלוסיות משוועות לפרנסה. הו אז מתגלה הממד הנצלני של התעשייה 'במלוא הדרו'; העובדים הפשוטים חשופים לשעות עבודה ארוכות, לשכר נמוך, להיעדר ביטחון תעסוקתי, לשלילת זכויות בסיסות (הפסקות למנוחה, הפרשות לקרנות, יציאה לחופשת לידה או מחלה, וכיו"ב), להעדר מיגון במבנים הארעיים בהם עובדים, ואחד החמורים לדעתי - לחוסר פיקוח על אי העסקת קטינים.
הבעיה טמונה גם בנו הצרכנים, בי ובכם. אנחנו שקונים בלי סוף ובלי לחשוב פעמיים מי עומד מאחורי פס הייצור, או מה הנזק שנגרם לסביבה עבור אותם עשרות פריטים שרכשנו 'בגרושים' בשלל סיילים לאורך השנה. כל שנה.
מחקרים מוכיחים כי נשים לובשות בגד בממוצע שבע פעמים בלבד לפני שזורקות אותו, ולובשות 20% מהארון שלהן 80% מהזמן. אני יכולה להעיד שזה לא בדיוק המצב אצלי, אבל לא מאוד רחוק מזה.
בעוד חלקנו זורקים את הבגדים הלא שמישים או המאוסים לפח, אנשים רבים תורמים את בגדיהם לארגוני צדקה ולעמותות. אולם בגלל עודף של בגדים בעמותות עצמן, הן לעיתים זורקות חלק ניכר מהם לפח. גם בארץ יש מקרים בשנים האחרונות בהם ארגונים מבקשים להפסיק להעביר להם תרומות כי הם מוצפים בסחורה. זה אולי נשמע אבסורדי, אבל זו המציאות.
מודעות זה נחמד
בשנים האחרונות כן הולכת וגוברת המודעות לשפע המוגזם והמיותר, לניצול ולהרעלה העצמית. השיח מתקיים, וגם מה שנחשבו בעבר לסודות התעשייה (כמו השמדות סחורה המוניות) הופכים גלויים וגוררים חרמות וגינויים מצד הלקוחות והקהל.
אבל מודעות לא מספיקה. צריך לקחת את זה עוד צעד קדימה ו- לפעול. כל אחת ואחד מאיתנו במשבצת המשפחתית והקהילתית.
אז הנה מספר דרכים (מדליקות לטעמי) לקניין מתוך כבוד ומודעות לסביבה:
תנו צ'אנס לוינטג'
בעבר בעלות על בגדי יד שניה ווינטג' היתה שמורה בעיקר לנשים בוגרות יותר עם טעם אקסקלוסיבי, אך כיום גם בנות 20+ עם קורטוב של העזה מפלרטטות עם וינטג' ועושות את זה קול! (יצאתי עתיקה).
זה לגמרי משדרג מלתחה.
כמובן שוינטג' לא מוגבל רק לנשים! הרבה גברים עם טעם משובח ומתקדם מלקטים ואוספים פריטי וינטג' למלתחה שלהם.
תחשבו על זה, וינטג' מאפשר גם אמירה אישית ייחודית, גם בעלות על פיסת היסטוריה, וגם תמיכה בקיימות ובסביבה כי אלו הם פריטים שיוצרו כבר לפני עשרות שנים.
ברור לי שזה לא ה cup of tea של כולם, שכן נדרשת היכולת להתגבר על העובדה שמישהו אחר (או רבים) לבש את הבגד לפניכם. וזה בסדר אם זה לא הקטע ש'לכם, פשוט יישאר יותר וינטג' לנו, המכורים לדבר, חה!
בחרו באיכות vs כמות
סכמו עם עצמכם שאחת לשנה, ולמשך מספר שבועות (תלוי בתדירות הרכישות שלכם), אתם מתנזרים מקניות המוניות ו"זולות", ובמקום זאת תקנו רק פריט אחד - איכותי/מושקע/פריט אספנות/של מותג על... וואט אבר מרטיט לכם את שריר הריגוש משופינג. ככה גם תצמצמו את נפח הצריכה בקהילה שלכם, ובנוסף עם הזמן תגלו שיצרתם גרדרובה משובחת וייחודית. שווה לא?! אומרת לכם, שווה.
זה לגמרי ה mid year resolution שהצבתי לעצמי, בהצלחה לי עם זה.
תנהלו ארון דינאמי
על כל פריט חדש שתקנו, תוציאו מהארון שני פריטים ותעבירו לתרומה, למחזור או לחברים/בני משפחה.
כך מחד, תצמצמו את הררי הבגדים הדחוסים במדפי הארון שלכם, ומאידך, תנהלו מלתחה דינאמית ומעודכנת - כזו שיש לכם שליטה עליה!
עם או בלי קשר, ארון מינימליסטי זה הכי 'אין' היום.
לסיכום,
מה ואיך שלא תחליטו לעשות, תישארו שיקיים! אבל בחייא'ת תהיו טובים לסביבה.
כמובן שלא אשאיר אתכם לבד במערכה, ריכזתי עבורכם פריטים אתיים ברי-קיימא (גם מקומיים וגם מהניכר), שאפשר לקנות היום ולשמור לעד. טוב הגזמתי, לפחות לעוד הרבה שנים קדימה -