הגיל לא קובע, את קובעת.

אני פחות מחבבת אימרות בסגנון "40 זה ה 30 החדש", או "50 זה ה 40 החדש" וכיוב', מהסיבה הפשוטה שזה צובע את העשור הקודם שמוזכר כפרק לא מיטבי בחיים, כזה שרק צריך לחכות שיחלוף.

והרי אין באמת חוקים, יש נשים שיחוו שינוי מהותי כבר בשלהי שנות ה 30 שלהן, ויש כאלה שרק לקראת גיל 50 יתחילו להנות מכל הטוב שיש לבשלות נשית ומינית להציע (עוד נגיע לזה).

יהיה זה מעט שטחי לבחון גיל רק דרך אספקט כרונולוגי, שמסמן את מספר הימים שאנחנו קיימות מאז הגחנו לאוויר העולם (נתון שלא ניתן לשינוי, ואין לנו השפעה עליו), כשבעצם יש עוד שני אספקטים לגיל שלנו: ביולוגי, ופסיכולוגי.

הגיל הביולוגי הוא הגיל הפיזי של הגוף שלנו, ועליו יש לנו יכולת השפעה אדירה, החל מהדלק שנזין אותו (תזונה, פעילות גופנית), וכלה באמצעים מקדמים רגשיים שנעסוק בהם (למשל תחביבים, או התנדבות).

מכירות את זה שאישה נראית ומרגישה צעירה בכמה שנים טובות מכפי גילה? אז כזה.

והאחרון, הגיל הפסיכולוגי, קשור בעולם המנטלי והרגשי. איך אנחנו מרגישות (ברמת האנרגיות והסטייט אוף מיינד שלנו) וגם איך אנחנו תופסות את עצמנו.

אם כך, הזמן בו נולדת הוא חשוב, אבל הוא בהחלט לא העיקר. מה שקובע הוא מה את בוחרת לעשות ואיך את מנווטת את החיים שלך.

מה בכל זאת קורה לנו שם בשנות ה 40?

מחקרי מוח מצד אחד מצביעים שמעל גיל 40 חלה הידרדרות קוגניטיבית (עיבוד האינפורמציה איטי יותר, ירידה בזיכרון), אך מהצד השני, אנחנו מפצות על כך בבגרות, ניסיון, השלמה, הבנת עיקר מול טפל, שליטה ברגשות, הבנת וראיית האחר, ואולי הקצפת שבדובדבן – אנחנו פחות נוירוטיות.

בגילאים הללו הרבה נשים מתחילות לפנות יותר זמן ל self-care, כי הילדים כבר גדולים יותר, המצב הכלכלי מתחיל להיות מאוזן, הקריירה המקצועית מגיעה לפיק -או- דווקא אנחנו מחליטות לרדוף אחרי חלום ומשנות מקצוע.

כל אלה מאפשרים את הקרקע הפורייה לשינוי, תבונה ופריחה אישית.

בנוסף, גם ההורמונים משחקים פה תפקיד דומיננטי.

כשאנחנו מתקרבות לגיל המעבר, רמות ההורמונים שלנו מתחילות להשתולל. בעוד רמת האסטרוגן מתחילה לצנוח, במקביל יש זמנים בהם הגוף מייצר רמות גבוהות של פרוגסטרון וטסטוסטרון כדי לתת בוסט עבור קליטת הריון אם תתרחש.

אומנם הטסטוסטרון הוא הורמון הליבידו העיקרי, אך לא הוא לבדו מכתיב תמיד את החשק המיני שלנו. כאשר נשים מתקרבות לשנות ה- 40 לחייהן, הן עשויות לחוות תחושת שחרור כלפי עצמן ובן זוגן, מתחילות להתייחס למין כדרך לביטוי עצמי, וכל אלה מגבירים את החשק המיני. מעין מעגל קסמים נפלא כזה שמזין את עצמו. כמובן שזה לא תמיד המקרה, ונשים רבות מתקשות ברעיון של לדאוג לעצמן ולא מצליחות להיפתח לתחושות ולרצונות המיניים שלהן.

אבל לרוב ליידיז, השמועות נכונות. ככל שנשים מרגישות נוח יותר בתוך עורן ומחוברות לעצמן רגשית, הן גם נהנות יותר מהגוף שלהן. נוח להן איתו, יש להן יותר בטחון ומודעות לכוח שלהן – ומכאן הדרך לחיי מין משובחים מוארת יותר.

זה לא משנה אם את late bloomer או early bloomer, הפוטנציאל לפרוח קיים בך, בכל גיל.

לחלקנו זה ייקח קצת (או הרבה) יותר זמן להגיע לפיק אך נעשה זאת בקצב שלנו, וחלקנו נעזר בהכוונה או השראה שתניע אותנו לפעול ולאתגר את עצמנו.

אין ספק שזה תהליך, שאין לו בהכרח התחלה וסוף, ולרוב נשהה ארוכות באמצע שלו.

אז מאיפה להתחיל את שואלת?

1. חמלה, חמלה, ועוד קצת חמלה

במקום ביקורת, תתאמני בלגלות חמלה כלפי עצמך.

נשים שניחנו בחמלה עצמית כנה מצליחות להסתכל על עצמן בפרספקטיבה בריאה, הן מבינות שכל אישה חוותה או עוד תחווה כישלונות, אירועים מורכבים ורגשות שליליים. החומלות לא נוטות להרגיש לבד בכישלונן, וגם לא מתעכבות על הכישלונות באובססיביות. הן בעצם מצליחות לווסת רגשות.

בנוסף, חומלות חוות פחות רגשי נחיתות או ערך עצמי נמוך, פחות ביקורת עצמית ופרפקציוניזם משתק.

נשים שהן אדיבות כלפי עצמן מסוגלות לשנות התנהגות, הרגלים או מחשבות מקבעות, ולקבל על עצמן אתגרים חדשים.

2. אני יודעת שנמאס לך לשמוע את זה, אבל – תתחילי לקבל את עצמך

בעוד שהערכה עצמית תלויה בגורמים חיצוניים לנו (הישגים, הצלחה בעבודה, חיזור..), קבלה עצמית בעצם אינה תלויה בדבר מלבד המשקפיים שאנו מרכיבות כשאנחנו שמביטות על או לתוך עצמנו.

זה הרגל יומיומי שכדאי לך להתחיל לסגל, ממש תעמדי מול המראה ותתאמצי למנות מה את רואה טוב בעצמך. ככל שהזמן יעבור זה יהפוך להיות אותנטי יותר, וכבר לא תצטרכי להתאמץ כל כך.

ואם בכל זאת תעדיפי רשימת מכולת, אז בבקשה - לקבל את עצמך זה אומר:

א) להפסיק את השיפוטיות כלפי מה שאת לא יכולה לשנות – הן במאפיינים הפיזיים שלך, והן בתכונות האופי שלך.

ב) להתחבר לרגשות ולתחושות שעולות בך ולאפשר לעצמך לשהות בזה.

ג) להפגין כלפי עצמך את אותה חמלה וסלחנות שאת מפגינה לאחרים. תצמצמי הלקאה עצמית למינימום ההכרחי.

ד) להסתכל על הטעויות שלך כעל הזדמנות ללמוד ולהשתפר.

3. בטחון עצמי מולד זה נחמד, אבל הכי קול זה לייצר אותו לעצמך

האם פגשת אי פעם מישהי, בסיטואציה חברתית או מקצועית, והופתעת מכמה בטחון היא הקרינה? והאם אז כשהתרחקת מהמפגש אמרת לעצמך "היא כנראה נולדה עם ביטחון", או "היא אדם מוחצן אז כמובן שהיא בטוחה בעצמה"?

אם השבת "כן" על אחת או שתי השאלות, מסתמן שבעצם ניסית למצוא סיבה רציונלית ליתרון החברתי הנתפס של אותה אישה, וזה נובע מתפיסות שגויות ומיתוסים שקיימים סביב נושא הביטחון העצמי. אם תאמיני למיתוסים האלה תרגישי שביטחון הוא לא בר השגה עבורך, וזה מפספס את המטרה ביג טיים.

המציאות היא שרוב הנשים הבטוחות לא נולדו כך. הן רכשו את הבטחון שלהן על ידי התמודדות עם מצבים מאתגרים, הדיפת גבולות של עצמן וביצוע דברים שמעולם לא חשבו שיוכלו לעשות.

גם אם תתחילי עם מידה קטנה של ביטחון זה בסדר. ככל שתתקרבי לעבר המטרה שלך אותו בטחון פנימי ילך ויתעצם באופן טבעי.

את לא חייבת לשאוב את כל האוויר בחדר ולהיות מרכז תשומת הלב כדי להקרין בטחון (אני עוד מתאמנת על זה). מדובר בלהרגיש בנוח בעורך, לדעת את הערך שלך, לשאת את עצמך באלגנטיות ובגאון, אך לא בהתנשאות.

בטחון עצמי הוא אחד הדברים היותר סקסיים באישה לטעמי.

לאחרונה יותר ויותר (א)נשים כותבים לי (כן גם גברים, אני לא נלחצת אוטומטית רק כי גבר כותב לי בפרטי, אלא אם כמובן עבר את הגבול ואז הוא נחסם לאלתר) כמה בטחון ועוצמה אני משדרת בתמונות שאני מעלה, בטקסטים שאני כותבת. מעיף לי ת'סכך לשמוע שככה אנשים תופסים אותי, זה מזכיר לי איזה תהליך עברתי (ועודני עוברת) ואיזו אישה שונה ובטוחה אני כיום. לא כל יום מן הסתם, אבל רוב הזמן.

4. תגדירי את החלומות, את השאיפות שלך, תכיני תכנית פעולה וצאי לדרך

כולן מתחילות מאיפשהו. יש נשים שמתחילות בקטן, מנצחות בהדרגה את השדים של עצמן, עוברות עוד ועוד משוכות, כובשות יעד אחרי יעד, ו slowly but surely מגיעות אל הנחלה שהגדירו לעצמן.

לעומתן יש נשים שברגע שהן מחליטות שהן בשלות לשינוי, הן הולכות על זה ביג טיים ועד הסוף מה שנקרא. מתמסרות כל כולן לשינוי המיוחל נחושות כלביאות, לא סוטות ימינה ולא שמאלה.

תמצאי את הדרך שנוחה לך, אבל תצטרכי להפשיל שרוולים ולצאת למסע שלך. אם זה בעבודה רגשית על עצמך פנימה, ואם זה בהתנסות ובעשייה.

לסיכום,

כל גיל הוא הזמן הנכון להתחיל, או להמציא את עצמך מחדש.

ברגע שאנחנו משחררות את המגבלה של גיל - שטומנת בחובה מיני "חוקים", הכתבות חברתיות, מה 'מצופה' או 'לא מצופה' מאישה בגיל כזה או אחר לעשות - אנחנו מתפנות להתחיל לשנות, לחוות ולהעז להגשים.