:א) את לא(!) חייבת להיוולד עם ביטחון

.למען האמת, אף אחת לא באמת נולדה עטופה בצלופן ביטחון

הנָשׂוּא נרכש במהלך החיים - ככל שנכניס עצמנו לסיטואציות חדשות, נתמודד עם מצבים מאתגרים, נהדוף גבולות וחוקים של עצמנו, ונעז

.לעשות/לומר/לחשוב מה שמעולם לא האמנו שאפשרי עבורנו

 

:ב) אפשר, לעיתים אף מתבקש, לזייף

."תרגול מביא לשלמות", "תזייפי עד שתצליח", מכירות? אז כזה

תתרגלי, אפילו ברמה של שפת-הגוף. בהווארד וקולומביה (האוניברסיטאות) חקרו את השפעת השימוש בתנוחות גוף מסוימות על תחושת העוצמה האישית. הם מצאו שכאשר שוהים במשך שתי דקות לפחות בפוזה/מנח גוף שנתפס חברתית כ"עוצמתי", זה מעלה את רמת הטסטוסטרון, מוריד את רמת הקורטיזול, וכתגובה גורם לתחושת

.עוצמה ומפחית לחץ

​

  ?ג) אני חייבת להיות מצליחה כדי להיות בעלת ביטחון עצמי

:הפוך גוטה, הפוך

רצוי שתהיי עם ביטחון לפני שתגיעי להצלחה. אחרת, לעולם לא תאמיני שתוכלי להשיג את שחפצה נפשך. גם אם כרגע כל מה שאת יכולה להשתמש בו הוא מידה קטנה של ביטחון, זה בסדר. ככל שתתקרבי לעבר

.המטרות שלך, אותו ביטחון פנימי יתעצם באופן טבעי

 

:ד) תתכונני לרקוד טנגו עם ביטחון

צעד קדימה. שניים אחורה. חוסר ביטחון הוא חלק מחיי היומיום, זה בטבע האנושי שלנו להרגיש מעט לא בטוחות. רק בגלל שיש לך ספק עצמי או את לא בטוחה שלהחליף קריירה למשל נכון כרגע, לא מעיד שאין לך

.ביטחון במובן הרחב של המילה

 

:ה) בייבי סטפס, אבל תתמידי

את לא צריכה לקחת על עצמך אתגרים גדולים מדי במחשבה שכך תגיעי "מהר יותר" לנחלה (אי הביטחון האקזוטי הנעלם). מה שחשוב, תעשי את זה תדיר - תשהי יותר ויותר מחוץ לאזורי הנוחות שלך, תנסי, תחווי. גם אם מצאת "כישלון" בדרך, אל תפחדי לשהות שם קצת (אבל! תצמצמי למינימום הלקאה עצמית אה?!). גם שינויים פשוטים ולכאורה מינוריים

,נותנים בוסט לביטחון העצמי. לאחר שתרגישי יותר בנוח עם הקטנים

 .את יכולה ללכת בתופים ובמחולות על הגדולים

​

:א) עצרי רגע, תתיישבי, ותנשמי רגיל

כשאני משחזרת את התקפי החרדה שחוויתי (שלושה במספר אם לדייק), שמתי לב שניסיתי בכל כוחי להתנגד לתחושות שהתחילו להשתלט עלי, מה שרק החמיר את האפיזודה. נכון, חוסר שליטה עצמי זה מצב מטלטל אבל

.אין ברירה בעת התקף חוקי ההגיון הבריא עפים מהחלון הצרפתי בטיל

​

:ב) תספרי, תשתפי

בפעם הראשונה שחוויתי התקף לא הייתי לבד, בפעם השנייה כן. וזה היה מפחיד בטירוף, הייתי בטוחה שאני עוברת התקף לב. אז בשלישית, כששוב הייתי לבדי (בעלי היה בחו"ל ואני נשארתי אמונה על הבנות, הבית, והחיים עצמם), הצלחתי לזהות את ההתקף מתקרב ומיד סימסתי לשכנתי המושיעה הלאומית. ביקשתי רק להודיע לה שאני עוברת משהו ושאני חוששת קצת אז אשאיר את הדלת לא נעולה למקרה שאזדקק לעזר. אחרי חצי שעה כבר די התאוששתי, אבל לדעת שאני לא באמת לבד, ושמישהו יבוא לעזרתי ולעזרת הבנות אם יהיה צורך, ממש הקלו עלי לעבור את ההתקף בקלות

.יחסית

 

:ג) שימי לב לסממנים

אין מתכון אחיד, (א)נשים חווים חרדה בתצורות שונות. ובכל זאת, יש כמה מאפיינים "טיפוסיים"; סחרחורת, תחושת סכנה, לחץ או כאבים בחזה, חיוורון, פיק ברכיים, תחושה של כמעט אבדן הכרה, דפיקות לב מהירות/חזקות, הזעת יתר, קוצר נשימה. ויש עוד. ברגע שתדעי לזהות

.ת'סממנים אולי תצליחי למזער את ההתקף בפעם הבאה אם וכאשר יגיע

​

:ד) תדברי לעצמך

בפעמיים הראשונות ההתקף שיתק אותי, חוץ מלפרוץ בבכי בשיאו (שזה בדיעבד דווקא שיחרר אותי קצת) לא הצלחתי לגרום לגוף או לתודעה שלי לעשות נאדה. חוסר שליטה מוחלט. בפעם השלישית פשוט התחלתי לדבר אל עצמי, אני זוכרת שישבתי בסלון לבדי, הבנות בעיסוקיהן בחדרים (למזלי) והתחלתי בשקט לדברר את מה שאני מרגישה. זה עזר מעט

.להחזיר לעצמי שליטה ונשימה סדירה

​

ה) התקפי החרדה מתעצמים? או התדירות גוברת? בבקשה תפני לאנשי

:מקצוע

מבוכה מטיפול רגשי/פסיכולוגי כל כך שייכים לתקופות חשוכות עברו! דווקא שיא העוצמה בעייני זה כשאנחנו לוקחות שליטה על העצמי הרגשי

.והפיזי שלנו ופונות להכוונה או עזרה, במטרה לשפר את איכות חיינו

:א) איך תדעי אם את עונה לקריטריונים המפוקפקים

? יש לך צורך להיות מושלמת או להופיע/להיתפס ככזו *    

? כל תוצר שאת מוציאה תחת ידייך לא מספיק טוב בעינייך *    

? כל כישלון שאת נוחלת גורר אפיזודת הלקאה והאשמה עצמית *    

  מנגד, את גם מקטינה כל הצלחה שלך לכדי ארוע סתמי שלא ראו *    

  ? לחגיגה או הערכה       

,את מעדיפה לא לעשות, כי כבר החלטת בפנים שבטוח לא תצליחי *    

 ? אז למה לנסות       

אם ענית על אחד או על כולם ב"כן" - וולקאם טו דה קלאב סיסטר. קשוח

.פה בקלאב הזה אגב

​

:?ב) אז רגע, פרפקציוניזם זה טוב? זה רע

.פרנקלי מיי דיר, זה מורכב

בפסיכולוגיה יש המבחינים בין פרפקציוניזם סתגלתני, לבין אחיו השורר - הלא סתגלתני. בעוד שהסתגלתני נתפס כחיובי (מניע לפעולה, מספק מוטיבציה, מעודד הישגיות), הלא-סתגלתני ידוע בציבור כמקדש חתירה לשלמות (כאשר היא, השלמות, הינה מושג דמיוני בעליל אם תשאלו אותי, ולגמרי אובר רייטד). וחמור מזה, פרפקציוניזם מוגבר עלול לעודד דחיינות, להוביל לדימוי עצמי נמוך ובמקרים קיצוניים לגרום לדיכאון

 .והפרעות אכילה

.Been there, done that

​

:ג) תכלס? המפתח לשינוי טמון בנו

אנחנו שמציבות לעצמנו סטנדרטים בלתי-אפשריים, ואנחנו שמחזיקות באמונה שחייבות לעמוד בציפיות של אחרים כלפינו (אגב, חברות הוי.איי.פי בקלאב הזה אף מרגישות שהן צריכות להתעלות על ציפיות של אחרים כלפיהן. אוי אלליי). אז באותה "קלות" אני מודיעה לעצמנו בחגיגיות שאנחנו מורשות(!) להוריד את הרגל מהגז. פרפקציוניזם שיצא משליטה זה מזהם, בואו נתחשב בסביבה ונפסיק להפיץ את הגז הרעיל

(; שלנו לכל עבר

​

:"ד) גישת "הכל או כלום" החוצה, וולקאם גישת "יעדים מדידים

אני מרגישה שעובדים עלינו, החברה אני מתכוונת. בילדות מעודדים אותנו לחלום הכי רחוק והכי גבוה. אבל בבגרותנו (וזה קורה לנשים בעיקר), אישה שיש לה שאיפות ענק וחלומות הוליווד סטייל נתפסת כ"חיה בסרט". מצופה ממנה כן לפתח קריירה, להיות מצליחנית ולהשתכר טוב, אבל! שחלילה לא "תגזים" ותעוף על החיים בטעות או תצליח בענק רחמנא

  .ליצלן. תחלמי רק "סטנדרטי" חמודה. נראה לכם?! שקו לנו

ליידיז בואו נכוון לכוכבים, במינימום עוד עלול להצליח לנו, במקסימום נצליח בענק! ובדרך לכוכבים תקבעו לעצמכן אבני דרך, יעדים שניתן לעקוב ולמדוד. אבל תשאירו גם מקום לשינוי מסלול מחדש, שלעיתים

.מתבקש או הכרחי

​