אני אמא טוֹבָה.
איזה תהליך עברתי (הוֹ התהליך) כדי להביא את עצמי לומר או לכתוב את זה.
היו זמנים שכל כך קינאתי בנשים המושלמות האלה, שמקדישות את חייהן.דוט.קום לָאִימָּהוֹת, וכמה פגומה הרגשתי כשאני.. פָחוֹת.
אבל האם באמת יש דבר כזה אמא מוּשְלֶמֶת? והאם אמא שבוער בה להמשיך להיות עוד דברים (אינדיבידואל, קרייריסטית, בעלת תחביבים, או סתם חובבת רגעי שקט ובטלה) היא בהכרח יצור אגואיסטי? או פָחוֹת אמא?
לקח לִי זמן להיבנות כאם בישראל, לא נמניתי על אלה שֶׁנִּתְבָּרְכוּ באינסטינקט המופלא שהופך אותן לסופר-מאמז בין ליל. ההיפך הוא הנכון. לא פשוט לי להודות, אך בשנים הראשונות ידעתי למצוא מגוון תירוצים לצמצם את זמן אמא בבית. וגם כשהייתי בבית, רק אני הפיזית היתה שם. וְתוּ לֹא.
כמה שליבי נֶעֱצַב כשאני נזכרת בימים ההם.. וכמה מודה אני לחצי-השני-שלי שידע להכיל אותי (הכה מורכבת), על שהצליח תמיד לשמור על הבית שלנו חִיּוּבִי, שמח, מלא וממלא, וגיבה על חוסר המסוגלות שלי. הוא עוגן השפיות בביתנו, אז והיום.
העניין הוא פָּשׁוּט, הייתי צריכה קצת (הרבה) יותר זמן לתרגל אימהות, זֶה הַכֹּל. אני מקווה ומאמינה שכיפרתי על כך מאז כלפי שתי בנותיי המופלאות. וגם אם לא לגמרי, נדע להתמודד עם זה.
בחיי שכיום אני אִמָּא טוֹבָה.
עדין מתבודדת לפרקים בחדר השינה, בצד שְׂמֹאל שלי במיטה. אבל אמא. וטובה.
תשאלו את הגדולה שלי,
שמזמינה אותי ל'שיחה פרטית' בחדרה בכל פעם שמשהו עובר עליה. הרי ברור לי שזה זמני (דא!) אבל ת'נו להנות מזה while it last.
ושכל ערב הִיא, האהובה, נכנסת אלי לחדר השינה לריטואל לילה-טוב-חיבוק-חפירה-ונשיקה.
תשאלו גם את הקטנה שלי,
שלקראת בין-ערביים מוגלי המיניאטורית מגיעה אלי לשמאל המיטה ושואלת (או יותר נכון מכריזה) - "אמא מִיטָּה?!"
ואז קורה הדבר הבא: אני שוכבת (ממש טוויסט חדש בעלילה), היא נשכבת מעלי עם כל הציוד (כרית, שמיכה, בובה, מסך) וצופה בסרטונים שלה. היא אומרת שאני נְעִימָה וחמימה. אני כמובן מתמסרת לה.
הפרשנות שלי לזה היא, שאין לה אותי מספיק :( אז המתוקה רוצה את הקירבה המאוד פיזית הזו איתי. גוף נוֹשֵׁם לגוף.
או שאין הרבה מאחורי זה, והיא באמת סתם מוצאת אותי נוחה-שמנמנה-נעימה.
אָה! ואפילו תשאלו את הכלבלבות שלי,
את המבוגרת שבהן שעדין מצליחה להידחף מתחת לצד שלי במיטה (שמאל, זוכרים?!) איך שאני נוחתת בשקע במזרן, ולא יוצאת משם עד שאני לא מפנה ת'גופה שלי מהחדר.
וגם את הגורה-מתבגרת, שעוד לא עברה שנה מאז נכנסה לחיינו, אבל כבר יודעת החכמונת שרוב הזמן היא תמצא אותי באותו מנח/באותה פינה במיטה, אז בכל בוקר דוהרת הסוסונת לחדר ומעירה אותי בבאמפ רטוב של האף שלה כנגד היד שלי.
רק תעשו לי טובה, אַל תשאלו את בעלי.
אני מעט חוששת ממה שיהיה לו לומר (אם אי פעם יחליט להיות כֵּן לגמרי).
אבל עִזְבוּ את זה :)
תַּאֲמִינוּ לִי, אני אמא טובה.
רחוקה מלהיות מושלמת, אבל הכי טובה שאני ככל הנראה מסוגלת להיות. אני בסדר עם זה, ועם זה נְנַצֵּחַ.